אין אמנות בעגלה
עליון> אמן

רכוש גרפיטי של אמנות הרחוב של Artist Supreme פריטי אמנות מודרנית, הדפסים, יצירות מקוריות, פיסול וציורים. בימינו, Supreme הוא אחד ממותגי הלבוש החזקים בעולם. הוא צץ בשנות ה-90 ויש לו קשרים חזקים עם תת-תרבויות ההיפ הופ וההחלקה. הכל התחיל בניו יורק, ב-1994, כאשר היזם הבריטי ג'יימס ג'ביה, לפני אופנה קמעונאית, פתח את החנות הראשונה של סופרים. ניסיון בעבודה ג'ביה קיבל את ההחלטה העיקרית לשכור סקייטבורד מקומיים, ובכך הפך בהדרגה את החנות שלו למקום בילוי מפורסם בקהילת הסקייטבורד של מנהטן. באופן לא מפתיע, הוא זוקף לזכותו חלק נכבד מהצלחת המותג לאותם עובדים ראשונים, שלא הוכשרו על ידו, אך רק מעצם העבודה שם, הם הקימו את כל המנטליות מאחורי Supreme, בדגש על קרירות לא מלוטשת וגולמית. עם השנים, סופרים הפכה לשם נרדף לבגדי רחוב יוקרתיים שהוגשו בגישה שחצנית, כמעט ניהיליסטית. המותג עדיין מנצל את תפיסתו כאייקון אנרכיסטי ואת התנגדותו לתרבות הצריכה ולתאגידים בינלאומיים, למרות שיש לו שווי נקי של מיליארדים. Supreme התבססה בתודעה הציבורית באמצעות שני נושאים מרכזיים, ניכוס מחד ובלעדיות מרומזת מאידך. במקרים רבים, היא השתמשה באיקונוגרפיה של תרבות הפופ שמקורה במותגים ענקיים כמו קוקה קולה, ג'ק דניאלס, לואי ויטון וכו'. מעניין יותר, ל-Supreme עצמה לא סומנה סימן מסחרי, מה שמאפשר, לאחר מכן, את ניכוסו. כתוצאה מכך, גניבת דעת טמונה בשורשי ההיסטוריה של המותג, אשר עומדת לצד אופיו החומרני. יחד עם זאת, המדיניות של Supreme בנושא הטיפות מבוססת על הרעיון שהמחסור מגביר את הביקוש או, במילים אחרות, על המנטליות של "hypebeast". בכל יום חמישי יוצאת סדרת מוצרים חדשה וצרכנים עומדים בתור כדי להיכנס לא רק לחנויות פיזיות אלא גם לחנויות מקוונות, שם, במציאות, יש להם רק 15 דקות של זמן גלישה לבצע את הרכישה. הצלחת המותג יכולה להיות מיוחסת גם לכמה מוגבלות הטיפות בפועל. זה מסביר את מה שמכונה "קניית פאניקה", שמובילה למחירי מכירה חוזרים מנופחים מיידית. outs, ובהמשך, Supreme הצליחה לזכות במקומה באותה מידה בבגדי מיינסטרים ויוקרתיים, כאשר מפורסמים כמו קניה ווסט ו-A$AP Rocky הופכים לשגרירים לא רשמיים של המותג, בעוד שהאסטרטגיה השיווקית שלה מתמקדת בלאפשר ללקוחות לרדוף אחרי מותג ולא להיפך.

סוּג: